בשם אחדות דמיונית, הרצוג מעמיק עוד יותר את הרס המעמד של ישראל בעולם
הארץ
במקום עמדת הצבא והנורמה הראויה, בחר הנשיא באמירות הסרק של אזריה. בכך הוא העמיד את מוסד הנשיאות כולו לימין המחנה ההולך וגדל שמאמין כי דינו של מחבל – גם אם נוטרל ואינו מסכן עוד איש – הוא מוות